רפלקציה - 15.10

     ברפלקציה זו נעסוק באמצעי ההוראה ה"חדיש" שניסינו: במקום שיעור "פרונטלי" קצר, ואז פיזור לעבודה עצמאית, נפגשנו במליאה לזמן קצר בלבד לריענון נהלים (כיאה לשיעור ראשון אחרי חופשה ארוכה) ופתיח, ישר שחררנו את כולם לעבודה עצמאית. אם זכרוני אינו מטעה, לדעתי קוראים לזה 'שיעור אסינכורני'.

    תוכן השיעור היה חזרה על פרק א. כל אחד מאיתנו הכין סרטון קצר (קרי: פחות מחמש דקות) בו סיכמנו את הנקודות המרכזיות מהשיעורים האחרונים, ופה ושם הוספנו תובנה חדשה להעשרה. על כל סרטון היו חמש שאלות קלילות שמטרתן הייתה לבדוק שהתלמידים באמת צפו בסרטונים והקשיבו.

    אין בינינו בצוות רב-אומן טכנולוגי, אז הסרטונים היו דלילי-אפקטים. אולם, גם לסרטונים משוללי הידורים יש מסתבר שיש כמה יתרונות משמעותיים:

    1. בשונה משיעור רגיל, מאוד ברור מתי הסרטון נגמר. ילדים חסרי-מנוחה או עם הפרעות קשב לא צריכים כל הזמן להיות בלחץ ותהייה - מתי כבר נעבור נושא? כמה זמן נשאר? הסרטונים ממקדים את התוכן ומתחמים את הזמן מראש, ובכך מניחים את דעתם של התלמידים התזזיתיים במיוחד.

    2. ילדים מחוננים, שזוכרים את רוב החומר, יכולים לצפות בסרטונים במהירות כפולה (2X), דבר שמקצר את זמן המטלה ומעניק תחושה של שליטה לתלמיד, ששולט בקצב השיעור. 

    3. תלמיד שלא הבין בפעם הראשונה יכול לצפות שוב בסרטון, ולקפוץ לחלקים שהיו לו פחות מובנים.

איך אנחנו יודעים שחווית הלמידה הייתה חיובית עבור התלמידים? בשאלה האחרונה של הגוגל פורמס שמילאו ביקשה את דעתם על צורת הלמידה של סרטונים קצרים ושאלות הבנה - וכמעט כולם כתבו שהייתה עבורם אפקטיבית ומהנה (עיין כאן בתשובות של התלמידים). 

    ברור שצריך לקחת את המשוב של התלמידים בערבון מוגבל, אבל המגמה החיובית בלטה כל כך שלדעתי יש לייחס לה משקל מסוים.

    עם זאת, יש לי כמה הסתייגויות: ראשית, השאלות היו קלות (אולי קלות מדי?), ו85% מהכיתה ענו תשובות נכונות על הכל, אז אולי נהנו ללמוד ככה בגלל הקלות היחסית של המטלה. בנוסף, הרגשתי שבפרט במטלה הזאת, לא היה מספיק מקום לתלמידים שבאמת שולטים בחומר להראות כמה הם יודעים; היו כמה שאלות פתוחות / שאלות הבעה, אבל מטלות אחידה למדי יכולות לפעמים לכבות את המצטיינים. אולי נאמץ לנו מנהג להוסיף שאלות אתגר לאמיצים...

    החיסרון הגדול ביותר בשיעור אסינכרוני הוא כמובן צמצום המפגש האישי בין מורה לתלמיד. חוששני, שערך הנוסף של המפגש החי עם המורה מורגש במידה נמוכה בלבד, ככה שרוב התלמידים מעדיפים שיעור אסינכרוני בנוי היטב על פני שיעור סינכרוני עם רשת קטועה, דיונים קטועים, ואינספור היסחים שמתחרים במסך עצמו על הריכוז. מצד אחד, נדמה לי שחשוב ממש להתעקש על השיחה והדיון והמפגש החי, אך מצד שני, להכיר במגבלות של הזום ביצירת הקרבה החינוכית בין מורה לתלמיד בשעת הלמידה. 

    הרעיון שלי הוא אולי לעשות את הדבר הבא: כל שיעור לתת מטלה אסינכרונית עם סרטונים קצרים, ולהיפגש במקביל עם המולקלות בזום למעגלי שיח עם פחות "משבצות על המסך". ככה ייצא שלכל תלמיד תהיה חוויית למידה רציפה, עם מטלה בנויה היטב וברורה, ובנוסף תהיה לו 10-15 דק של דיון חי, אינטימי יותר (כל מורה ישלח הודעה בקבוצת ווטסאפ: "מולקולה א להיכנס לזום!", או משהו כזה, להזמין את המולקולה הבאה).

    יצא ארוך, אבל אוסיף עוד הרהור לא קשור: בפתיח, שאלתי את התלמידים מהו לדעתם הפסוק החשוב ביותר בכל התנ"ך? השאלה עוררה דיון, והוצעו כמה תשובות, ובסוף הבאתי את המדרש המפורסם (שמופיע בהקדמה של ה'עין יעקב') שמביא תשובות שונות: "שמע ישראל", "ואהבת לרעך כמוך", ו"את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים" - ולמרבה הפלא מכריע לטובת השלישי כפסוק החשוב ביותר בתנ"ך! מסבירים, שהסיבה היא שמעבר לכל דבר אחר, דביקות בשגרה היא הדרך המועילה ביותר להתקדמות ועלייה - מסר לפתיחת 'חזרה לשגרה' וחיזוק חשיבותם של הנהלים שעברנו עליהם בסמוך לפתיח. רק בעיה אחת, שהבנתי רק תוך כדי: כנראה שאי אפשר להזכיר את המושג "קרבן" בלי לעורר דיונים נוספים בצ'אט על צמחונות, ועוד. בשונה מכיתה רגילה, קשה להשתלט על הצ'אט תוך כדי דיבור, בפרט כשאתה בשיתוף מסך והצ'אט לא מופיע אוטומטית. מסתבר שתוך כדי שניסיתי להגיד את הפאנץ' של הפתיח, דיון סוער (ולא כל כך מכבד) התפרץ על קרבנות וצמחונות, ובטוחני שכל התלמידים עקבו אחרי ההתכתבות הנסערת במקום להקשיב. מזל ששקד עצרה אותי באמצע שמה לזה סוף, כי אני בכלל לא ידעתי מה מתרחש. בקיצור, מציין לעצמי: קרבנות לא עובר ליד התלמידים בלי פולמוס.

    זהו לעכשיו. חודש טוב ושבוע טוב ורק בריאות!