מה הוא התנ"ך בשבילי? איזה תנ"ך אני רוצה להנחיל לתלמידיי? (13.8.20)

     התחלתי לקרוא בימים האחרונים כמה מכתבי אליעזר שביד על חינוך הומניסטי-יהודי. במהלך הקריאה, נחשפתי לכמה נקודות שנושקות לשאלה הגדולה, שכנראה תלווה אותי שנים רבות בגלגולים שונים.

    בדיבוריו על חינוך הומניסטי מוצלח, שביד מתאר גישת הוראה 'אינטגרטיבית' שתפקידה כמצרף השומר את ייחודי של כל מרכיבי התרכובת. לדבריו, כלל גדול בחינוך המשלב ומגבש המדעי וההבעתי - ובכך משקף נאמנה את מורכבות החוויה האנושית - הוא ש"המלמד והלומד, מתוך הבנת התהליך הלימודי, נמצאים בעת ובעונה אחת בתוך המקצוע ומעבר לו". תחומים אכן נפרדים אחד מהשני, תחום תחום ולשון ההוראה שלו, אך חלילה לנו לחצות את הגבול בין פירוד לבידוד. על המורה, לדעתו של שביד, לטפח את מרחבי החיכוך בהם כל תחום מתכתב ומשלים את חברו, אחרת ייצאו מתחת ידינו תלמידים דלי ממדים אל חברה רב-ממדית. 

    הדברים על טיפוח הממשק בין תחומים שונים הביאו אותי לנסות את תוקפו של דימוי חדש של לימוד המקרא: דימוי הצומת. המקרא משמש כצומת דרכים ועניינים, ובכוחו להוות מאגר תרבותי משותף שתכניו צצים בכל שיחה, על מגוון נושאים. כוכבי שביט יזכירו לנו את הברד, פוליטיקאים מודרניים את דמויות מקראיות, חוקים צדיקים של היום את המקבילים הפחות צדיקים של פעם. את הצומת הזה, אי אפשר לעקוף, גם אם המעבר דרכו רק יעורר בנו הרצון ליצור דרכים חלופות - וגם אם אותן דרכים ייווצרו - עדיין הצומת המרכזי יישאר בעינו, וכל נוסע יראה אותו ויתבונן בו, גם אם באותו יום הוא בחר בגשר הסמוך. אי אפשר סתם 'לעבור לידה'.

   ובכן, אי אפשר יהיה להתעלם מהצומת. מרחוק הוא פלא אדריכלי, שצורתו סותרת את כללי הבנייה המקובלים, חוזרת על עצמה, ולא תמיד ברור איך לתמרן את ריבוי הנתיבים שבה. הרי אפשר לעבור דרכה שלוש פעמים באותם נתיבים ולצאת במקום אחר כל פעם מחדש. בגלל זה הוא נקרא 'צומת הצמתים', כי כהוא הצומת הכי... צומת, הכי פקוק, הכי מאריך את הדרך, עד כדי כך שתוך כדי תנועה ושהייה ותנועה הנוסעים מחליטים לשנות את יעדם, כי סוף סוך היה להם זמן לשאול 'למה'.

    אני רוצה להנחיל לתלמידים שלי תנ"ך שהוא תחנה של כל הקווים, צומת שכל האוטובוסים עוברים בו ושכל רכבת מחשבות תעצור בה גם אם אין שם אף אחד להעלות; תנ"ך שהוא צומת שכל מנווט ייתן עליו את הדעת; תנ"ך שמעשיר את חוויית הדרך, גם אם הוא מרחיק קצת את היעד; תנ"ך שהוא ציר מרכזי, שפה משותפת, גורם מלכד; תנ"ך שהוא מרחב למפגש, גם אם הנפגשים אינם קשורים אליו.

    טרם חשבתי על יישום הדברים. צורתם המעשית של הדימוי עוד תתבהר, בעז"ה.