רפלקציה - 1.10.2020
השיעור האחרון עבר יחסית חלק. ניסינו לתת גוגל פורמס כ"עבודה עצמאית" במהלך השיעור, אבל לא היה מספיק זמן לבחון את הכלי הזה עד הסוף. הבעיה הגדולה ביותר, בשבילי, היא הערכה. קשה מאוד לדעת כמה הילדים באמת קולטים, כמה אנחנו מצליחים להעביר מסרים ומידע. הגוגל פורמס אולי עוד יתברר כדרך יעילה לגייס את התלמידים לתהליך הלמידה וגם לקבל תמונה של רמת ההבנה בזמן אמת, אבל כאמור נדרש עוד זמן להעריך כראוי את יעילות הכלי.
ובכן, זמן הוא המשאב הכי יקר שלתחושתי נצבר לתוך צרור נקוב. בשיעורים מקוונים, כל שינוי גוזל כמה דקות להסברים וניהול מעבר השלב. לכל קישור, יש תלמיד אחד שלא מצליח לפתוח אותו; כל טכנולוגיה חדשה מצריכה הקנייה נוספת של מיומנות ותפעול. אישית, אני די חרדתי ביחס לטכנולוגיה, ואולי זה מוסיף לתסכול שאני חווה כל פעם שמילוי גוגל פורמס או הקרנת סרטון בשיתוף מסך לוקח רבע מהשיעור. גם המעברים המתוכננים היטב (לטעמי) ושתורגלו לפני השיעור עדיין קוטעים את הרצף הלימודי יותר מחלוקת דפי עבודה בשיעור פנים אל פנים.
אולם, ליד ההתמודדויות החדשות, אני חייב לציין שאני נהנה מהאתגר שהשנה מציבה בפנינו. אני מכיר הרבה כלים פדגוגיים חדשים, יש לי הזדמנות פז להתנסות בצורת הוראה חדישה, שבטוחני שעוד תישאר איתנו גם אחרי חלוף הקורונה, ולהתגבר קמעא קמעא על הנטייה הטבעית שלי להימנע מדרכי הוראה מורכבות ובלתי-שגרתיות. מתוך חשש להשתבשות בביצוע, אני נוטה להיצמד להוראה פשוטה ויותר 'מסורתית', לעיתים על חשבון יצירתיות ועניין, ואני מקווה שעוד אחזור לכיתה יותר פתוח לרעיונות חדשים ואמצעי הוראה מגוונים.
הוספתי כאן שיר, גם הוא על חידוש וההימנעות ממנו, שנכתב בימים האחרונים, בעקבות כך שיום טוב ראשון של חג הסוכות חל השנה בשבת.
הקפות (גזירה דרבה)
ואינם
נוגעים
במזבח באמצע
לדברים
חדשים
(מסוחררים
– להקריב הם נותנים?)
סובבים,
סובבים
מצוות
מבטלים
בשביל
כולם
בגלל
ה'לא-יודעים'
(אותם
– למה לא מלמדים?)
סובבים,
סובבים
מדיוק
נמנעים
בקביעא
דירחא
להבין
מסרבים
(שב
ואל תעשה – מעדיפים?)
סובבים,
סובבים
שופר
משתיקים
תודה,
רבה
במעגל
נשארים
(בלי
נענועים – שוכחים כיוונים)
הי אורי :) אני מאה אחוז בעד ללמד כמו "פעם". לקרוא סיפור טוב ולדבר דרכו על החיים. אין יותר "פעם" מזה. כל הכלים הטכנולוגיים אמורים לעזור לנו במטרה הזו (מוזיקה כדי לדבר על רגשות, וידאו כדי ליצור מקבילות, וכל דרך אחרת שתעזור לקיים דיון בעולם המוזר הזה). אבל באמת שצריך לזכור שבסוף אנחנו רוצים פשוט לספר סיפור טוב . שיגרום לנו ולהם לחשוב ולהרגיש. אם אתה חושב שהכלים הטכנולוגים עוזרים לזה, תעשה בזה שימוש, ואם לא אז לא השיעורים שלנו מתקצרים עכשיו ל 45 דקות, ובאמת צריכים לחשוב איך עושים את הדבר הבסיסי הזה
ReplyDeleteברוח הדילמה שאתה מעלה יכלתי לצרף טקסט כזה:
"כל אדם הוא סיפור. כשהייתי ילדה, נהגו אנשים לשבת סביב שולחנות המטבח ולספר את סיפוריהם. איננו מרבים לעשות זאת כיום. הישיבה סביב השולחן וההאזנה לסיפורים אינה רק דרך להעביר את הזמן. זו דרך להעביר את החוכמה זה לזה. להעביר את החומר שעוזר לנו לחיות חיים ראויים ובעלי משמעות. למרות עוצמתה האדירה של הטכנולוגיה, רבים מאתנו עדיין אינם חיים טוב. ייתכן שאנחנו צריכים לשוב ולהאזין זה לזה"
או פשוט קטע קצר מסדר הטלוויזיה הכי מצליחה במאה שלנו:
https://www.youtube.com/watch?v=VJFxBpVIsYQ
(מדקה 2:5- 4:00)
שנה טובה
ושוב תודה על השיר :) אני מקווה לדבר קצת על שירה מקראית בקרוב
ReplyDelete