עבודה מעשית תשפ"א: היומן של אורי

 שני עניינים מעסיקים אותי במיוחד בשבועות האחרונים: אומנות השאלה והקניית מיומנות קריאה. אפתח בראשון. בעיני, אומנות השאלה היא אחת המיומנויות החשובות ביותר שבן אדם יכול לרכוש לעצמו. היכולת לשאול שאלה שחודרת מבעד למובן מאליו, אך גם סוללת דרך ומפנה מרחב לגילוי חדשות. שאלה איכותית היא שאלה שהתשובה עליה אינה ברורה, אך מאידך לא מאפשרת לשואל ולנשאל לחזור אחורה לחיים לפני השאלה. אין לי מושג - באמת - איך מקנים את המיומנות הזאת לתלמידים, וכנראה שהיא דורשת תהליך ארוך של כמה שנים. אבל בעיקר, כרגע, אני מרגיש שהשאלות שאני ועמיתיי שואלים במעגלי שיח ודיונים, לא מספיק מזמינות. אני מוצא את עצמי הרבה פעמים מציע תשובות אפשריות, נותן כיוונים לתלמידים נבוכים, כי השאלה לא הייתה ברורה מספיק, או הייתה ברורה מדי, ולאף אחד אין רעיון על איך מתקדמים ממנה. הייתי אשמח מאוד לקבל כלים על הטלאת שאלות לדיון שהן רלוונטיות, נגישות, מזמינות, ומאתגרות.  תהייה אחרונה: אולי, בעצם, אני פשוט לא נותן מספיק זמן לשקט לעשות את שלה? אולי אם הייתי מחכה עוד כמה שניות, מישהו היה עומד בפרץ ועונה? מצד שני, אני לא בטוח שלשתיקה ממוש...

 אנסה כאן בקצרה להתייחס לכמה מחשבות ותובנות שמתבשלות אצלי זה זמן רב. קודם כל, אחרי שנכחתי כצופה בכמה וכמה שיעורי זום, נדמה לי שבשביל הרבה כיתות, מבנה השיעור הכי יעיל הוא שיעור ההפוך. לעיתים, שלב ההקניה מפספס את חצי מהכיתה, ולכן רוב המשתתפים בדיונים הם אותם תלמידים שהיו קשובים עם מצלמה פתוחה בשלב א. קשה מאוד לדעת סופג את המידע, אצל מי המסך הוא קרום חדיר, ואצל מי הוא כמסך ברזל. התלמידים שלנו מאוד אוהבים דיונים - מאוד. לכן, מבנה שמצמצם וממקד את זמן ההתעסקות בהספק החומר, בעיני עדיף. 20 דקות לעבודה עצמאית, לקבל את הבסיס - ואז התלמידים נכנסים לשיעור כבר מורעלים וגדושים בדברים להגיד. כאן המקום לציין, שככל שהסרטונים מושקעים או מצחיקים, ככה החשק לשתף על מה שראו יעלה.  בכל אופן, אפשר, בעיני, לטפל בבעיות המוזכרות לעיל על ידי בניית שיעור הפוך, כדלהלן: 0. פעילות פתיחה קצרה לעורר עניין - משהו לא קשור לתנ"ך שבסוף כמובן יתחבר לתוכן הפרק. 1. 20 דקות ראשונות של השיעור (אם לא יותר) - צפייה עצמאית בסרטונים קצרים שמתמקדים בצורה מחושבת וברורה בנושא אחד (עלילה, חזרה, מילה מנחה, וכו). ממשוב שקיבלנו, ...